פסק-דין בתיק ע"א 2017/09

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת חנה פלינר, בת.א 55216/05, ביום 25.05.09, במסגרתו נדחתה על הסף תביעת המערערים להשבת כספי ערבות שחולטה בסך 138,346 ש"ח, מחמת העדר יריבות. המערערים טוענים שלא היה מקום לדחיית תביעתם, ומכאן הערעור.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המשיבה, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: "המשיבה"), פרסמה בשנת 1997 מכרז למתן שירותי כוח אדם זמני לרשויות מקומיות - מכרז פומבי מס' כאז/23/1997 (להלן: "המכרז הראשון"), לפיו הזוכות תספקנה שירותי כ"א לרשויות מקומית וגופים ציבוריים על פי דרישת הרשויות, ובהתאם לתנאי המכרז.

חברת הבת של המשיבה, החברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון המקומי (1995) בע"מ (להלן: "חברת משאבי אנוש") פעלה כמנהלת ומפקחת של הרשויות המקומיות שהזמינו שירותי כ"א על פי המכרז, והיא שאישרה והעבירה את התשלום לזוכות.

אחת הזוכות במכרז הייתה חברת כ.א.מ שירותי שמירה בע"מ (להלן: " חברת כ.א.מ"), והוזמנו ממנה שירותי כ"א בהתאם לתנאי המכרז, על ידי מספר רשויות מקומיות, ביניהן עיריית דימונה.

יצוין, כי על פי תנאי המכרז הראשון העמידה חברת כ.א.מ מס' ערבויות בנקאיות בסך כולל של 450,000 ש"ח לטובת המשיבה.

2.         בשנת 1999 פרסמה המשיבה מכרז נוסף, למתן שירותי סיור, אבטחה ושמירה במוסדות חינוך וציבור ואבטחת טיולים - מכרז פומבי ש/25/1999 (להלן: "המכרז השני"). חברת כ.א.מ זכתה גם במכרז השני, והוזמנו ממנה שירותי שמירה בהתאם למכרז על ידי עיריית דימונה.

במסגרת המכרז השני (מכרז השמירה) העמידה חברת כ.א.מ. ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח לטובת המשיבה (להלן: "הערבות השנייה").

3.         בינואר 2000 נקלעה חברת כ.א.מ לקשיים כלכליים וחדלה מפעילותה במסגרת שני המכרזים (בהמשך, ביום 29.10.01 ניתן צו לפירוקה). משכך, פעלה המשיבה הן לחילוט הערבויות (בסך כולל של 450,000 ש"ח) שנמסרו לה במסגרת המכרז הראשון (למתן שירותי כ"א), והן לחילוט הערבות השנייה שניתנה במסגרת המכרז השני למתן שירותי השמירה - היא הערבות נשוא הדיון.

4.         יצוין, כי המערער 2, שמואל אזולאי (להלן: "אזולאי"), היה מנהל ובעל מניות בחברת כ.א.מ, כאשר לבקשתו, העמידה המערערת 1, חברת ירון חנני בע"מ (להלן: "חנני בע"מ"), את הערבות השנייה, שניתנה במסגרת המכרז השני, בשם חברת כ.א.מ, כאשר הוסכם בין אזולאי לחנני בע"מ, כי היה ותחולט הערבות, יהיה אזולאי ערב אישית להשבת הסכומים לחנני בע"מ. יצוין כי הסכמה זו הועלתה על הכתב (בכתב יד), על גבי כתב הערבות ( מוצג 1 לתיק מוצגי המערערים).

יצוין, כי בכתב הערבות שהועבר למשיבה לא אוזכר שמו של מי מהמערערים.

עוד יצוין, כי כאשר חולטה הערבות השנייה, הכספים הועברו מחשבונה של חברת חנני בע"מ.

5.         המערערים, שהגישו את התביעה נשוא הדיון, טענו בפני בית משפט קמא, כי הערבות השנייה, שניתנה במסגרת המכרז השני (מכרז השמירה) - חולטה שלא כדין, שכן במועד חילוטה לא היו חובות כלשהם של חברת כ.א.מ שנבעו מהתחייבויותיה במסגרת המכרז השני, ובכל מקרה לא נגרמו למשיבה נזקים מהפסקת הפעילות, שכן בפועל הוסכם בין אזולאי לבין ראש עיריית דימונה כי כדי למנוע נזקים ימשיכו השומרים לבצע משימותיהם במסגרת המכרז השני, על חשבון כ.א.מ, ללא חיוב עיריית דימונה, וזאת עד שימצא קבלן אחר שיקלוט ויעסיק את אותם העובדים.

לטענת המערערים, הערבות השנייה חולטה למעשה בשל חובות שנבעו מהמכרז הראשון, וכי הגם שבמועד החילוט אכן היו חובות שנבעו מהתחייבויותיה למתן שירותי כ"א, על פי המכרז הראשון, הדבר אינו מאפשר את חילוט הערבות, שניתנה במסגרת המכרז השני (מכרז השמירה), ולא בגין חובות שנבעו מהמכרז הראשון (למתן שירותי כ"א). לטענתם, המשיבה הודתה כי כך נהגה וזו "הודאת בעל דין" שניתנה במסגרת כתב ההגנה מטעמה.

6.         המשיבה טענה בפני בית משפט קמא, כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, הן מחמת העדר יריבות, כשלטענתה אם בכלל, זכות התביעה עומדת לחברת כ.א.מ שממנה התקבלה הערבות נשוא הדיון, ולא למערערים שנתנו את הערבות בשמה ובמקומה, והן מחמת שיהוי, שכן התביעה הוגשה רק בחלוף 6 שנים ממועד חילוט הערבות. לגופו של עניין, טענה המשיבה, כי חברת כ.א.מ הפרה את תנאי המכרז הראשון, למתן שירותי כ"א, והותירה חובות, ועל כן פעלה המשיבה להקטנת נזקיה על ידי חילוט כל הערבויות שהיו בידיה, כאשר חברת כ.א.מ לא התנגדה לכך. עוד טענה המשיבה, כי בכל מקרה חברת כ.א.מ הפרה גם את תנאי המכרז השני (מכרז השמירה), ודי בכך שחברת כ.א.מ הפסיקה פעילותה בתקופת המכרז השני כדי שהדבר יהווה הפרה ויקים עילה לחילוט הערבות.

7.         בית משפט קמא, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה המצהירים לא יחקרו ויוגשו סיכומים, דחה את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות.

בית משפט קמא קבע, כי אין למערערים (חברת חנני בע"מ ואזולאי), שלא היו צד למכרזים ולהתחייבויות שבין הצדדים, כל עילת תביעה כלפי המשיבה (וזאת בכל עילות התביעה שנטענו - חוזית, עשיית אושר ורשלנות).

בתוך כך, קבע בית המשפט, כי מערכת היחסים החוזית הינה בין המשיבה לבין חברת כ.א.מ בלבד, וכך גם לגבי הערבות, אשר אף מנוסחה עולה כי רק חברת כ.א.מ היתה צד לה. בית המשפט קבע כי נוסח הערבות שהועבר אל המשיבה לא כלל חתימה של מי מהמערערים, ולא כלל את ההסכמות בין המערערים לבין עצמם, וכי "הנתבעת כלל לא הייתה מודעת לזהות החברה אשר בפועל העמידה את הערבות, וכן לא הייתה מודעת לכתב הערבות שנכרת בין אזולאי לחנני בע"מ". בית המשפט הוסיף וציין כי גם אם המשיבה הייתה יודעת על היחסים בין חברת כ.א.מ למערערים, עדיין לא היה בכך כדי להקים יחסים חוזיים בין הצדדים דכאן.

בית המשפט דחה גם את עילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט, וציין כי רק חברת כ.א.מ יכולה להעלות טענה של "התעשרות שלא כדין" שבאה על חשבונה, וכי עולה השאלה מדוע לא תבעו המערערים את הגורם המתעשר האמיתי - חברת משאבי אנוש.